היפרתרמיה מקומית ומערכתית  לטיפול בסרטן

תצפיות במעבדה הראו, שניתן באמצעות חימום יתר לגרום נזק לתאים בריאים וסרטניים כאחד ואף להביא להכחדתם. בתאים הבריאים, מנגנוני תיקון הנזק התרמי יעילים יותר בהשוואה לתאים הממאירים ומשום כך חלק גדול יותר מביניהם, מסוגל לשרוד את הנזקים התרמיים.

טיפול על ידי היפרתרמיה ניתן כיום רק במקרים נבחרים וספציפיים, כטיפול מסייע לטיפולים המקובלים בסרטן כקרינה וכימותרפיה. אין שום יתרון או הצדקה למתן טיפול היפרתרמי כטיפול בודד בפני עצמו, ללא שילוב עם הטיפולים האונקולוגיים המקובלים הללו.

במחלות ממאירות מסוימות, כמו סרטן צוואר רחם מתקדם וסרקומה, קיים יתרון לשילוב כימותרפיה עם היפרתרמיה, שהוכח במסגרת מחקרי Phase III, כאשר היתרון מתבטא בשיעור גבוה יותר של שלבים 1 ו- 2. עם זאת, במרבית המחלות הממאירות האחרות, מדובר בטיפול ניסיוני שיתרונו מוטל עדיין בספק.

טיפול היפרתרמי מתבצע באחת משלוש השיטות הבאות

היפרתרמיה מקומית

היפרתרמיה מקומית מתבצעת בשילוב עם קרינה ו/או כימותרפיה, במקרים של הישנויות שטחיות וקרובות לפני העור, כגון הישנות סרטן שד, מלנומה ממארת וכיו"ב. מכשור לטיפול בחום בגידולים שטחיים קיים כבר שנים רבות בבתי חולים רבים ברחבי העולם. בארץ קיים ציוד תקני להיפרתרמיה שטחית במסגרת המרכז הרפואי תל אביב. הטיפול ניתן באמצעות שימוש במוליך (אפליקטור), המוחזק קרוב לגידול או בתוכו. קיימות מספר דרכים להעברת היפרתרמיה מקומית: באמצעות מוליך חיצוני, בתוך חלל או באמצעות מוליך תוך רקמתי (Interstitial), בכפוף למיקום הגידול. ניתן להעביר את החום על ידי מספר ספקי אנרגיה: קרינת מיקרוגל, קרינה בתדר רדיו (radio frequency) וקרינת על-שמע (אולטרסאונד). סביב אזור הגידול מונחים חיישני טמפרטורה וצנתר פלסטיק מוחדר לתוכו, כשבתוכו מכשור לניטור הטמפרטורה. משך טיפול בודד יכול להגיע עד שעה וחצי.

היפרתרמיה (עמוקה) אזורית

יעילותה של שיטה זו (בשילוב עם כימותרפיה או קרינה) הוכחה, במקרים של הישנות סרטן צוואר הרחם ובסרקומה בשלב מקומי מתקדם. טיפולים באמצעות היפרתרמיה עמוקה-אזורית ניתנים כיום על פי רוב במסגרת מחקרים קליניים. שיטה אחרת היא מתן כימותרפיה בהזרקה תוך עורקית או תוך צפקית בתוך תמיסה מחוממת. במחלקות כירורגיות מסוימות בארץ משתמשים בשיטה זו.

היפרתרמיה (עמוקה) כלל גופנית

טיפול נסיוני, בממאירויות גרורתיות מערכתיות. טיפולי היפרתרמיה כל גופנית ניתנים כיום רק במסגרת ניסויים קליניים. כלומר, אלה הם טיפולים הנמצאים עדיין בשלב מחקרי ולא עברו עדיין את אישור הרשויות המוסמכות. תוצאותיהן הראשוניות עדיין לא הראו יעילות חד משמעית.

כיצד פועל הטיפול ההיפרתרמי?

עקרונית, אין הבדל ברגישותם של תאים בריאים להיפרתרמיה בהשוואה לרגישותם של תאים ממאירים. למרות זאת, רוב הרקמות הבריאות אינן ניזוקות בחימום של עד c°40-44 למשך כשעה ומושגת הריגה סלקטיבית יותר של תאים ממאירים. הכחדתם הסלקטיבית של התאים הממאירים נובעת משינויים החלים בחלבוני התא בטמפרטורה הגבוהה מ-c°40, הגורמת נזקים בלתי הפיכים למנגנוני התיקון של התא הממאיר. לעומת זאת, מצליחים התאים הבריאים לתקן את נזקי החום ולהתאושש עם הזמן.

כאשר מחממים רקמת גוף נורמלית ובעלת מערכת כלי דם תקינה, כלי הדם הנמצאים באזור מתרחבים על מנת לאפשר זרימת דם מהירה וקלה יותר, העוזרת לקרר את האזור על ידי פיזור החום לאזורים נוספים בגוף. בצורה זו, נמנע נזק מהרקמות הבריאות.

בניגוד לכך, אספקת הדם לגידול ממאיר, שונה. ברקמת גידול, כלי הדם מפותלים ובלתי גמישים. בהשפעת החום לא רק שאינם מתרחבים אלא הם אפילו מתכווצים. דבר זה מונע את ניקוז החום מאזור הגידול, כך שהחום נשאר שם זמן ממושך יותר וגורם נזק לתאי הגידול. בנוסף לכך, התכווצות כלי הדם ברקמת הגידול מונעת ממרכיבים תזונתיים ומחמצן, להם זקוקים התאים כדי לחיות ולהתפתח, מלהגיע אליהם.

בניגוד לתיאוריה המבוססת על התכווצות כלי הדם בגידול סבורים אחרים, שברוב הגידולים הממאירים קיימת בזמן הטיפול ההיפרתרמי ובמשך השעות שאחריו זרימת דם מוגברת. הטיפול ההיפרתרמי גורם לזרימת דם מהירה יותר, המתקנת את המחסור בחמצן ומאפשרת השפעה אופטימלית של הטיפולים הנלווים כקרינה וכימותרפיה.

בנוסף, בתגובה לחום, תאי הגידול מייצרים חלבונים מיוחדים המיועדים להגן על עצמם ממכת החום הבאה. חלבונים אלה נקראים Heat shock Proteins והם ממוקמים על מעטפת התא. חלבונים אלה "זרים" לגוף ומערכת החיסון מזהה אותם כזרים ושולחת את תאי המערכת החיסונית כדי לתקוף ולהרוס אותם.

החום הגבוה בתוך התא גורם גם להרס של חלבונים, כגון אנזימים ומרכיבים אחרים של התא.

לרקמות הנורמליות יש מערכת תיקון נזקים יעילה ומהירה ועד לטיפול ההיפרתרמי הבא, כל נזק שנגרם לתא מתוקן בשלמותו. לעומת זאת, בתאי הגידול מערכת תיקון נזקי החום איטית ובלתי יעילה ואיננה מסוגלת לתקן את כל הנזק שנגרם במרווח הזמן בין שני טיפולים. לכן, כל טיפול בחום גורם נזק נוסף לתאי הגידול, הנוסף על נזקי הקרינה ו/או הכימותרפיה וכתוצאה מכך הגידול עשוי לקטון.